רקע-
צו הרחבה בדבר פנסיה מקיפה במשק שנחקק ב-2008 קובע כי המעסיק יפריש עבור העובד בגין פיצויים לקופה אישית. (בשנת 2013- 5% בשנת 2014- 6% ממשכורת העובד).
כספי המעביד בגין רכיב הפיצויים אכן שייכים לעובד בקרות אירוע מזכה המאפשר משיכת הכספים, למעט במקרים בהם נשללת זכותו של העובד לפיצויי פיטורים. (לדוגמא- במצב שהעובד מעל בכספי החברה). במצב זה כספי הפיצויים יועברו לקופת החברה.
עובדות המקרה:
גב’ טובה אפק הייתה מבוטחת בחברת הביטוח בפוליסת ביטוח מנהלים הכוללת מרכיב פיצויים.
ביום 30/06/2002 פוטרה גב’ אפק מתפקידה כמנהלת בחברה ועם פיטוריה הגישה למעסיקתה דרישה לתשלום פיצויים.
הדרישה לא נענתה והעובדת תבעה את המעסיקה בבית הדין לעבודה.
חצי שנה לאחר מכן דרשה המעסיקה את כספי הפיצויים חזרה בטענה שהעובדת פרשה מעבודתה, חברת הביטוח נענתה לבקשה, לא עדכנה את העובדת והחזירה את כספי הפיצויים למעסיקה, אשר בינתיים הפסיקה את פעילותה כחברה.
לאחר כ-7 שנים ניתן פסק דין של בית הדין לעבודה בו נדחתה טענת המעסיקה ולפיכך נקבע כי גב’ אפק זכאית לפיצויי פיטורין ועל המעסיקה לשלמם.
בעקבות פסק הדין פנתה גב’ אפק לחברת הביטוח וביקשה לפדות את הכספים בפוליסה. חברת הביטוח הודיעה לה כי הכספים הוחזרו למעסיקה וכי עליה לפנות אליה על מנת לקבלם.
לאור זאת הגישה גב’ אפק תלונה נגד חברת הביטוח למפקח על הביטוח שקבע שחברת הביטוח העבירה שלא כדין את הכספים למעסיקה ולכן חייבת בתשלום לעובדת.
קביעת בית המשפט-
בית המשפט מפנה לסעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ”ג-1963 (להלן “חוק פיצויי פיטורים”), הכספים שהופרשו לפיצויי פיטורין אינם ניתנים להעברה, אלא במקרה בו העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים , חברת הביטוח לא בדקה האם מתקיים התנאי וכמו כן, חלה חובה על חברת הביטוח ליידע את העובדת מראש לעניין דרישת המעסיקה ולאפשר לה להתגונן בפני בקשה זו.
נקבע כי חברת הביטוח לא פעלה ע”פ דין ולכן חויבה בתשלום פיצויים לעובדת.
