חישוב מס נפרד או מאוחד לבני זוג: המדריך המקיף למיקסום יתרונות מס

חישוב מס נפרד או מאוחד לבני זוג: המדריך המקיף למיקסום יתרונות מס הכנסה בישראל

חישוב מס נפרד ומאוחד. פקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961, מעצבת את אופן חישוב המס עבור יחידים ובני זוג בישראל. בעוד שבמסגרות זוגיות רבות, השיתוף והחיבור מהווים נדבך מרכזי, בעולם המס הגישה מורכבת ודורשת הבנה מעמיקה. השאלה המרכזית העומדת בפני זוגות נשואים ואף בפני שותפים לחיים היא האם הכנסותיהם יחושבו בנפרד, ככל אחד לעצמו, או במאוחד, כיחידת מס אחת. לשאלה זו השלכות דרמטיות על נטל המס שלכם, והבנתה חיונית לתכנון מס מושכל. במאמר זה נצלול אל נבכי ההוראות, נבחן את הכלל והחריגים, ונספק לכם את כל הכלים להבנת הסוגיה החשובה.

חזקת התא המשפחתי

בדיני המס בישראל קיימת "חזקת התא המשפחתי", לפיה בני זוג נשואים המנהלים משק בית משותף נחשבים יחידה כלכלית אחת לצורכי מס. כלל זה משפיע הן על חישוב מס ההכנסה לבני זוג והן על הטבות מס בעסקאות מקרקעין. עם זאת, ישנם חריגים מוגבלים לכלל, במיוחד כאשר בני הזוג חתמו על הסכם ממון להפרדה רכושית ונוהגים לפיו בפועל. במאמר זה נסביר את הכללים בתחום מס ההכנסה ומיסוי מקרקעין, נבחן כיצד הסכם הפרדה רכושית משפיע (או לא משפיע) על חבות המס, ונענה לשאלה האם בני זוג עם הסכם כזה יכולים או רשאים לדווח על ההכנסות במס הכנסה במשותף בלי לסתור את ההסכם שלהם.

חישוב מס מאוחד כיחידת תא משפחתי

עבור זוגות רבים בישראל, סוגיית חישוב מס נפרד ומאוחד מהווה אתגר מורכב, רווי דקויות והשלכות כלכליות משמעותיות. ההחלטה האם להגיש דוחות מס כיישות אחת או כישויות נפרדות טומנת בחובה פוטנציאל לחיסכון או לחלופין, לנטל מס בלתי צפוי. פקודת מס הכנסה, המהווה את אבן היסוד לדיני המס בישראל, מציגה כלל ברור המכונה "חזקת התא המשפחתי", אך גם קובעת חריגים משמעותיים ואף "חריג לחריג" המעצבים מחדש את תמונת המצב המיסויית. בואו נצלול אל נבכי החקיקה והפסיקה.

חזקת התא המשפחתי: כלל ברירת המחדל במס הכנסה

העיקרון הבסיסי בפקודת מס הכנסה קובע כי בני זוג נשואים המנהלים משק בית משותף נחשבים ליחידה אחת לעניין חישוב המס. משמעות הדבר היא כי ברירת המחדל לחישוב המס שלהם היא חישוב מס מאוחד. במודל זה, הכנסות בני הזוג מצורפות זו לזו, ולרוב, רואים בהן כאילו הופקו כולן על ידי "בן הזוג הרשום" – זהו בדרך כלל בן הזוג בעל עיקר ההכנסה. לכלל זה ישנה השפעה ישירה על מדרגות המס שלכם, שכן הכנסות גבוהות יותר עלולות לדחוף אתכם למדרגות מס שולי גבוהות. מודל זה חל גם על הכנסותיהם של ילדים שטרם מלאו להם 18 שנים. במילים פשוטות, הכנסות פסיביות (לדוגמה, דמי שכירות מנכס או ריבית) מנכסים (*שלא* היו בבעלות אחד מבני הזוג טרם הנישואין או התקבלו בירושה), מיוחסות לצורכי מס לבן הזוג שמרוויח יותר מעבודה/עסק, כך שהן תחויבנה בשיעור המס השולי הגבוה מבין השניים. מנגנון זה נועד למנוע ניצול לרעה של מדרגות המס (כדי למנוע מצב בו זוג מחלק באופן מלאכותי הכנסות פסיביות ביניהם כדי שכל אחד ייהנה ממדרגות מס נמוכות יותר).

החריגים לחישוב המאוחד: הזכות לחישוב מס נפרד ופתח לחיסכון מס

על מנת להקל על בני זוג ולמנוע מצב של נטל מס בלתי סביר, נקבע בפקודה חריג המאפשר זכות לחישוב מס נפרד לכל אחד מבני הזוג. חריג זה מתייחס להכנסה ממשכורת, מעסק, ממשלח יד, או מעבודה. הוא כולל גם הכנסות מיגיעה אישית, כגון קצבאות המשולמות מהמעסיק או מקופות גמל, וקצבה החייבת במס המשתלמת מהמוסד לביטוח לאומי. חישוב זה ניתן, גם למשל, במקרים שבהם מקור ההכנסה נובע מנכס שהתקבל בירושה, או מנכס שהיה בבעלותו של אחד מבני הזוג שנה לפני נישואיו, או מכספי פיצויים או ביטוח שהתקבלו בגין פגיעות גוף. היכולת לבצע חישוב מס נפרד עבור הכנסות אלה מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לנצל את מדרגות המס הנמוכות יותר, במקום שכל הכנסת בן הזוג השני תתווסף למדרגת המס הגבוהה יותר של בן הזוג הראשון (שיכולה להגיע גם ל-50%). זהו כלי חשוב לתכנון מס נכון, המאפשר לכם לשלם מס באופן יעיל יותר.

החריגים שמאפשרים חישוב נפרד

סעיף 66 לפקודת מס הכנסה מונה מספר מצבים שבהם בני זוג כן רשאים לדרוש חישוב מס בנפרד לכל אחד, למרות שהם חיים יחד. שני החריגים העיקריים הם:

1. הכנסות מעבודה ועסק (יגיעה אישית) בלתי תלויות: בן זוג שיש לו הכנסה מיגיעה אישית (כגון משכורת, עסק או מקצוע חופשי) ממקור שאינו תלוי במקור ההכנסה של בן זוגו, רשאי לדרוש חישוב נפרד על אותה הכנסה. תנאי זה לרוב מתקיים כאשר כל אחד מבני הזוג עובד בנפרד (למשל במקומות עבודה שונים), ללא יחסי עובד-מעביד ביניהם וללא עסק משותף. לעומת זאת, אם אחד מבני הזוג מועסק בעסק של בן זוגו או ששניהם עובדים יחד באותו מקור הכנסה, החוק מגדיר חזקה של תלות שמחייבת חישוב מאוחד – אלא אם יוכיחו שאין תלות.

2. הכנסות פסיביות מנכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג טרם הנישואין או התקבלו בירושה: זהו חריג חשוב מאוד לענייננו. סעיף 66(ב) לפקודה קובע שאם ההכנסה הפסיבית היא מרכוש שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפחות שנה לפני הנישואים, או מרכוש שקיבל אחד מהם בירושה במהלך הנישואים – ניתן לדרוש חישוב נפרד על אותה הכנסה. למעשה, החוק מכיר בכך שנכס שהתקבל בירושה אינו פרי המאמץ המשותף, ולכן ההכנסות ממנו יכולות להיות מיוחסות לבעל הנכס בלבד לצורכי מס. במקרה כזה, רשאי בן הזוג שהנכס שייך לו לדרוש שהמס על ההכנסות מאותם נכסים יחושב בנפרד בשבילו, במקום להתווסף להכנסת בן זוגו.

מה קורה אם החריגים לא חלים?

במידה ולא מתקיימים החריגים, ממשיכים לפי הכלל: ההכנסות הפסיביות של שני בני הזוג מיוחסות כולן לבן הזוג בעל ההכנסה הגבוהה יותר מיגיעה אישית (ה"הכנסה העיקרית"). כך, למשל, אם דירת מגורים נרכשה לאחר הנישואין (ולא בירושה), או פחות משנה לפני הנישואין – דמי השכירות ממנה לא זכאים לחישוב נפרד ויצורפו להכנסת בן הזוג בעל ההכנסה הגבוהה יותר. אם הדירות של בני הזוג נרכשו במהלך הנישואין (או זמן קצר לפניהם), החוק לא מתיר לרשויות המס להתייחס אליכם כשני נישומים נפרדים באופן מלא. למעשה, רשות המסים לא תאשר פתיחת תיקים נפרדים לחלוטין לבני זוג החיים יחד, כי החוק רואה בהם תא משפחתי אחד. רק במצב של פרידה או פירוד ממשי (ללא גירושין פורמליים) ניתן להפריד תיקים. באמצעות תצהיר בני זוג פרודים (טופס 4440) שמעיד שאינכם מנהלים משק בית משותף. ולכן כל עוד אתם זוג נשוי המתגורר יחד כמשפחה, אין לכם אפשרות חוקית "להפריד תיקים".

ה"חריג לחריגים": חזקת התלות ופסיקת מלכיאלי

על אף ההקלה המבורכת של חישוב מס נפרד, קיים בפקודה "חריג לחריג", המהווה סעיף אנטי-תכנוני. הוראה המכונה "חזקת התלות". סעיף זה קובע כי למרות החריג המאפשר חישוב מס נפרד להכנסות מיגיעה אישית, יבוצע בכל זאת חישוב מס מאוחד אם הכנסתו של אחד מבני הזוג תלויה במקור ההכנסה של בן הזוג השני. תלות זו מתקיימת, למשל, כאשר הכנסת בן הזוג נובעת מעסק או משלח יד של בן הזוג השני, או כאשר אחד מבני הזוג מחזיק ב-10% לפחות בזכויות בחברה או בשותפות. והכול בתנאים מסוימים.

פסיקת בית המשפט העליון בעניין מלכיאלי משנת 2012, בהרכב של שלושה שופטים קבעה כי חזקת תלות זו היא חזקה מוחלטת ואינה ניתנת לסתירה. המשמעות הדרמטית היא שבני זוג העובדים יחד בעסק משותף, גם אם הוא בבעלות אחד מהם, אינם יכולים לסתור את טענת התלות, אפילו אם לא הייתה להם כל כוונה לבצע תכנון מס לא ראוי. המטרה היא למנוע מצב שבו בני זוג מנצלים באופן מלאכותי את האפשרות לחישוב נפרד, כאשר בפועל קיים קשר תלותי בין מקורות הכנסתם.

הלכת מלכיאלי: חזקת תלות מוחלטת

נקודת מפנה משמעותית בהבנת "חריג לחריג" הגיעה עם פסק הדין התקדימי בעניין מלכיאלי, שניתן על ידי בית המשפט העליון בשנת 2012. לפני פסיקה זו, הייתה קיימת מחלוקת משפטית בשאלה האם חזקת התלות ניתנת לסתירה. לדוגמה, בפסק הדין בעניין רון קלס משנת 2002, נקבע כי בני זוג שהועסקו יחדיו כשכירים בחברה בבעלותם יוכלו ליהנות מחישוב מס נפרד, אם הוכחה אי-תלות בין הכנסותיהם. פסיקה זו הובילה לפרשנות לפיה ניתן לסתור את חזקת התלות בכל עת בה ניתן להראות שבן הזוג היה מעסיק עובדת באותם כישורים ובאותו שכר, גם אם המועסקת לא הייתה בת זוגו.

אך הלכת מלכיאלי שינתה את התמונה באופן דרמטי. בית המשפט העליון קבע באופן חד משמעי כי חזקת התלות היא חזקה מוחלטת, שאינה ניתנת לסתירה. פסיקה זו, שניתנה על אף קריאת בית המשפט למחוקק לבחון את לשון הסעיף, קבעה למעשה כי גם אם אין לבני הזוג כוונה לבצע תכנון מס לא ראוי, וגם אם הם עובדים יחד בעסק משותף (שבבעלות אחד מהם), עדיין יחול עליהם חישוב מס מאוחד אם קיימת תלות במקורות ההכנסה.

הלכת מלכיאלי הובילה לכך שרשות המסים הוציאה שומות מס רטרואקטיביות לבני זוג רבים, בהן צורפה הכנסת האישה להכנסת בעלה, מה שאילץ אותם לשלם סכומי מס גבוהים בהרבה. מצב זה נתפס כ"קנס ולא פרס" על בחירתם של בני זוג לקיים גם זוגיות וגם עסק משותף, והוא אף מעודד באופן אבסורדי אי-קיום זוגיות כזו בעסק משותף.

מעמד ידועים בציבור במס הכנסה. נקודת מבט שונה במס הכנסה

בעוד שזוגות נשואים נתקלים במורכבות החישוב מס מאוחד ובחזקת התלות, מצבם של ידועים בציבור שונה בתכלית. פקודת מס הכנסה מגדירה "בן זוג" באופן מפורש כ"אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו". הגדרה זו יוצרת הבחנה מפורשת בין זוגות נשואים לידועים בציבור, וכתוצאה מכך, ידועים בציבור נתפסים על ידי רשות המסים כשני נישומים נפרדים. יתרון מרכזי עבורם הוא היכולת להגיש דוחות מס הכנסה נפרדים, גם אם מקור הכנסתם משותף, ובכך ליהנות ממדרגות מס נמוכות יותר עבור כל אחד מהם בנפרד.

בניגוד לזוגות נשואים, בן הזוג הרשום אצל ידועים בציבור אינו נושא באחריות לגבייה ועונשין על הכנסות בן הזוג השני. יחד עם זאת, ישנם חסרונות; למשל, ידועים בציבור אינם נחשבים כ"קרובים" לעניין מס הכנסה, מה שמונע מהם להקים חברה משפחתית, בניגוד לזוגות נשואים. יתרה מכך, דמי מזונות המשולמים על ידי ידוע בציבור לפרודתו אינם מזכים בהטבות מס, בניגוד למזונות אישה בין זוגות נשואים.

הסכם ממון והפרדה רכושית: כלי תכנוני רב עוצמה

הסכם ממון, שרבים מקשרים אותו בטעות רק לגירושין, מהווה למעשה כלי בעל יתרונות מס משמעותיים גם במהלך החיים המשותפים. למרות שעיקר הדיון בהקשר זה בפסיקות בתי המשפט היה בנושא מיסוי מקרקעין (לסתירת "חזקת התא המשפחתי" לצורך מס שבח ומס רכישה), הרי שעקרון ההפרדה הרכושית בפועל באמצעות הסכם ממון רלוונטי גם לחישוב מס הכנסה. הלכת שלמי, למשל, שנתנה בבית המשפט העליון בשנת 2014, קבעה כי "חזקת התא המשפחתי" במיסוי מקרקעין ניתנת לסתירה בהינתן הסכם ממון המעיד על הפרדה רכושית בפועל בין בני הזוג.

אף על פי שפסק דין זה דן בבני זוג נשואים וביקש ליצור הרמוניה בין דיני המשפחה והקניין לדיני המסים, העיקרון של הוכחת הפרדה רכושית עשוי להיות רלוונטי גם להוכחת אי-תלות בין הכנסות בני הזוג לצורך מס הכנסה, ולו במקרים ספציפיים המצדיקים בירור משפטי מעמיק. ועדת הערר בעניין בלנק אישרה שניתן לסתור את החזקה (במיסוי מקרקעין) גם אם הסכם הממון נחתם שנים לאחר תחילת הקשר, וגם אם בני הזוג מתגוררים יחד, כל עוד מוכחת הפרדה רכושית בפועל. עקרונות אלו מחזקים את היכולת להוכיח הפרדה רכושית. הסכם ממון מהווה כלי חיוני להשגת וודאות משפטית והגנה על הנכסים של כל צד.

חישוב נפרד או מאוחד – סיכום ביניים במס הכנסה

החוק הקיים מדגיש את שיטת המיסוי המשפחתי המאוחד עם מספר חריגים מוגבלים. הסכם ממון של הפרדה רכושית כשלעצמו אינו אחד מהחריגים המנויים בפקודה. כלומר, אם בני זוג מנהלים משק בית משותף, עצם העובדה שיש ביניהם הסכם הקובע הפרדת נכסים אינה גורמת אוטומטית לפיצול תיק המס או לחישוב נפרד, אלא אם הנכסים עונים להגדרות הספציפיות שבסעיף 66 (נכסים מלפני הנישואין או בירושה). רשות המסים אכן מציינת שהחריגה ממנגנון החישוב המאוחד היא מוגבלת למקרים אלו בלבד, מלבד מקרים מיוחדים של פירוד על פי דין. לכן בני זוג עם הפרדה רכושית עדיין ייחשבו "בני זוג" לעניין הפקודה כל עוד הם נשואים וגרים יחד, ויחול עליהם חישוב מאוחד על הכנסות שאינן עומדות בתנאי החישוב הנפרד. מדובר בחקיקה מיושנת שאינה משקפת לחלוטין את המציאות שבה זוגות מנהלים לעיתים משטר רכושי נפרד. ייתכן שבעתיד בתי המשפט או המחוקק יידרשו לסוגיה ויקבעו כללים חדשים, אך נכון להיום זו המסגרת החוקית.

חישוב מס נפרד ומאוחד – כיצד ניתן לסתור את "חזקת התא המשפחתי"

בפועל, כדי לסתור את "חזקת התא המשפחתי" (גם במיסוי מקרקעין ובהשלכה למס הכנסה), נדרשים שני מבחנים מצטברים: הצגת הסכם ממון או הסכם הפרדה (לידועים בציבור) הקובע הפרדה רכושית, והוכחה כי בני הזוג אכן פועלים על פי ההסכם בפועל, וכי ההפרדה הרכושית לא נותרה "על הנייר". דוגמאות לפרמטרים הנבחנים להוכחת הפרדה רכושית בפועל כוללות את אופן מימון רכישת נכסים, תשלומי משכנתא, לאיזה חשבון בנק נכנסים דמי שכירות (נפרד או משותף), ומימון שיפוצים בנכס.

החריגים לכלל (שבהם הסכם ממון יכול לתמוך)

• הכנסה מנכס שהתקבל בירושה.
• הכנסה מנכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג שנה לפני הנישואין.

במקרים אלו, הסכם ממון המצהיר על הפרדה רכושית יכול לשמש כראיה תומכת לקיום ההפרדה בפועל, אך הוא אינו הגורם המכונן את הזכות לחישוב נפרד, אלא החוק עצמו. 

הסכם הפרדה רכושית מיסוי מקרקעין מול מס הכנסה – האם יש סתירה?

לאור האמור, עולה השאלה המרכזית: בני זוג שיש ביניהם הסכם ממון הקובע הפרדת רכוש מלאה, אבל מבחינת מס הכנסה החוק מחייב או מניח דיווח מאוחד (למעט החריגים), האם יש בכך סתירה להסכם? והאם הם רשאים מבחירה לדווח במשותף למרות ההסכם?

התשובה היא שאין סתירה משפטית מהותית בין הדברים, משום שההסכם עוסק ביחסים הקנייניים בין בני הזוג, בעוד שדיווח המס נקבע על פי הדין הפיסקלי הציבורי. נסביר: הסכם ההפרדה הרכושית נועד לקבוע שלכל אחד מבני הזוג יש רכוש וכספים נפרדים, וכי במקרה של פרידה או בכלל בחיי הנישואין – אחד אינו זכאי לנכסי השני. אולם הסכם זה אינו יכול לשנות את אופן חיוב המס הקבוע בחוק. בני זוג אינם יכולים "להסכים ביניהם" שפקיד השומה ימוסה אותם אחרת מהקבוע בחוק. לכן, גם זוג עם הסכם ממון מלא עדיין נדרש לציית להוראות פקודת מס הכנסה. שלעת עתה רואה בהם יחידה אחת, זולת אם נכנסים לגדר אותם חריגים מוגבלים שפורטו. אם בני הזוג מעוניינים או נאלצים לדווח באופן מאוחד (כי ההכנסות שלהם לא עומדות בתנאי החישוב הנפרד), אין בזה הפרת ההסכם הפרטי שלהם. הדיווח המאוחד לא משנה את הבעלות בנכס ולא מעביר כסף מצד אחד לשני; הוא רק אופן טכני של חישוב מס בהתאם לחוק. למעשה, בישראל רוב הזוגות הנשואים, גם כאלה שיש להם הפרדה רכושית בהסכמה פרטית, מגישים דוח מס משותף או מתמסים כיחידה אחת, משום שכך מכתיב החוק. אין בכך כשלעצמו כדי לבטל או לערער את תוקף הסכם הממון ביניהם, כל עוד בפועל הם מכבדים את ההפרדה בהיבט הקנייני.

חשוב גם לציין שהחוק מאפשר, כאמור, כן לנצל את ההסכם כדי לקבל חישוב נפרד במקרים שהפקודה מכירה בהם (נכס מלפני הנישואין או בירושה). כלומר, במידת האפשר, בני הזוג יכולים בתוך הדיווח למס הכנסה לדרוש את זכותם לחישוב נפרד על אותן הכנסות ספציפיות. זו לא "טובה" מרשות המסים, אלא זכות הקיימת בחוק. למשל, אם לשניכם דירות מלפני הנישואין, הקפידו לעדכן את פקיד השומה שכל אחד ממוסה בנפרד על דמי השכירות מהדירה שלו (ייתכן שתידרשו למלא הצהרה על בחירת בן זוג רשום ודרישת החישוב הנפרד לגבי הנכסים הללו). במקרה כזה, הדיווח שלכם פורמלית עשוי להיות בדוח משותף. אך החישוב בפועל יפריד את אותן הכנסות, כך שכל אחד ישלם את המס שלו בנפרד. אין בכך שום סתירה להסכם, אלא להיפך – זה תואם את העיקרון שכל צד נושא בתוצאות המס על רכושו.

ומה אם בני הזוג רוצים דווקא לדווח יחד למרות שיכלו אולי לדרוש חישוב נפרד?

למשל, יתכן תאורטית מצב הפוך, שבו חישוב מאוחד דווקא מיטיב איתם (נדיר, אך יתכן אם אחד מבני הזוג בהפסדים למשל). החוק לא אוסר עליהם לבחור בכך. אם עומדת להם זכות לחישוב נפרד והם לא יממשו אותה. ברשות המסים לא יתנגדו, כי איחוד הכנסות לרוב רק מגדיל את החבות הכוללת (ולא מפחית). הזכות לחישוב נפרד היא אופציה לטובת הנישום, לא חובה. לכן, דיווח מאוחד לא ייחשב הפרת ההסכם במובן המשפטי. ההסכם אינו מחייב אותם לדרוש חיסכון במס, הוא רק מגדיר את הבעלות. בפועל, כמובן, מרבית האנשים ירצו לממש כל הטבת מס אפשרית, והסכם ההפרדה יכול לסייע בכך במישור מיסוי מקרקעין ואולי במקרים מוגבלים במס הכנסה – אבל מקום שהחוק לא נותן אפשרות, אין מה לעשות במסגרת ההסכם הפרטי.

נקודה למחשבה:

בפסיקת מס מקרקעין ראינו שבית המשפט התייחס לכך שאם בני זוג רוצים שיכירו בהפרדה, אסור שההתנהגות שלהם תהפוך את ההפרדה לפיקטיבית. האם בחירה בדיווח מאוחד במס הכנסה עלולה לשמש סימן שהם "לא באמת בהפרדה"? לא יודע לומר בוודאות, אך סביר להניח שלא במישרין. העובדה שבני הזוג משלמים מס בצורה כזו אינה ראיה לקיום שיתוף קנייני ברכוש. לעומת זאת, דוגמאות כמו חשבון בנק משותף, הלוואה משותפת, מימון רכישות גדולות במשותף. כל אלה ראיות הרבה יותר חזקות לשיתוף בפועל. דיווח המס המאוחד הוא יותר תוצאה של כורח חוקי ופחות בחירה עסקית. לכן קשה לראות בכך סתירה שתפגע בתוקף ההסכם. אכן, בפסקי הדין דיברו על מימון בנפרד של הנכס כמבחן. זה חשוב. תשלום מס אינו "מימון הנכס". אם, למשל, בן הזוג בעל הדירה משלם מכיסו (מהכנסותיו) את המס הנובע מדמי השכירות, ובן הזוג השני לא משתתף בכך – אז בפועל כל אחד נשאר עם הנטל הכלכלי של הנכס שלו, גם אם טכנית החישוב היה מאוחד. במילים אחרות, כל עוד בני הזוג באמת מקפידים שכל אחד יהנה מהכנסות נכסיו וישלם את הוצאותיו ומסיו עליהם מכספו – ההפרדה הרכושית נשמרת. הדיווח לרשות המסים הוא פורמליות טכנית.

סוגיית הפטור ממס על הכנסות שכירות דירה למגורים

במקרה שלכל אחד מכם דירה המושכרת למגורים. חשוב להבחין בין חישוב המס הרגיל על ההכנסה מדמי השכירות (שנעשה לפי פקודת מס הכנסה, כמוסבר לעיל) לבין פטור או הטבת מס מיוחדת על הכנסה זו לפי חוק אחר. בישראל קיים חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), התש"ן–1990, המאפשר במקרים מסוימים פטור מלא או חלקי ממס הכנסה על דמי שכירות למגורים, עד תקרה חודשית מסוימת. התקרה נכון להיום עומדת על 5,654 ש"ח לחודש (מעודכן ל-2025, מתעדכן מדי שנה). כאשר משכיר דירה זכאי לפטור, הוא לא משלם מס על דמי השכירות עד התקרה (או משלם מס מופחת במדרגה חלופית אם עבר את התקרה במעט).

אולם, גם במסגרת חוק הפטור על דמי שכירות יש התייחסות ל"תא משפחתי": סעיף 2 לחוק הפטור קובע שיש לצרף להכנסת המשכיר גם את הכנסות השכירות של בן זוגו החי עמו (ושל ילדיו עד גיל 18) לצורך חישוב תקרת הפטור. משמעות סעיף זה היא שאם, למשל, שני בני זוג גרים יחד ולכל אחד דמי שכירות מדירה, הם לא יכולים כל אחד בנפרד ליהנות מתקרת פטור מלאה, אלא ההכנסות מחושבות יחד לעניין חישוב זכאותם לפטור. מצב כזה עלול לצמצם או לבטל את הפטור. לדוגמה, אם לכל אחד מבני הזוג 4,000 ש"ח בחודש דמי שכירות (שבפני עצמו סכום מתחת לתקרה לפטור), הרי שלפי לשון החוק, רואים אותם כאילו יש למשכיר הכנסה של 8,000 ש"ח – סכום העולה על תקרה הפטור.

האם הסכם הפרדה רכושית יכול לשנות מצב זה?

בסיס החוק הכתוב מתעלם מהסכמי ממון, וקובע חיבור אוטומטי של הכנסות בני זוג החיים יחד. עם זאת, יש טיעון פרשני מעניין: ניתן לטעון שבראייה תכליתית, כאשר מדובר בנכסים שהיו שייכים לכל אחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין (או שאינם חלק מרכוש משותף), אין הצדקה לצרף את ההכנסות לצורך הפטור, שהרי הנכסים "לא צמחו מהמאמץ המשותף". בפועל, רשויות המס נוטות לפרש את החוק כפשוטו ולחבר את ההכנסות, כי החוק לא החריג במפורש נכסים שקדם לנישואין. לכן, בני זוג שרוצים לנצל מקסימום פטור וכל אחד משכיר דירה בבעלותו מלפני הנישואין – עומדים בפני אי-ודאות. ייתכן שהם יוכלו לטעון את הטיעון התכליתי (רצוי בליווי חוות דעת מומחה) שאצל כל אחד הפטור נשמר במלואו, אך עליהם להיות מוכנים לכך שרשות המסים עלולה לחלוק על כך. במקרים מסוימים, כדי להיות בטוחים, בני זוג במצב כזה בוחרים לדווח ולשלם מס מופחת לפי מסלול המסלול החלופי (10% מסלול מס מופחת על השכרת דירה) כדי להימנע ממחלוקת, אך זה כבר תלוי בסכומי ההכנסה ובחישוב כדאיות. בשורה התחתונה, נכון לעכשיו, על פי החוק הקיים הפטור ממס שכירות למגורים מחושב במאוחד לבני זוג הגרים יחד. הסכם הפרדה רכושית לא משנה אוטומטית את החישוב הזה, אף שזה נראה לא הוגן במקרים של נכסים נפרדים. המצב עשוי להשתנות בעתיד בפסיקה או בחקיקה, אך יש להיות מודעים למגבלה הנוכחית.

חישוב מס נפרד ומאוחד – ביטוח לאומי לעומת מס הכנסה: גישה שונה לזוגיות

במקרים רבים, חישוב מס מאוחד עלול להגדיל את הפער עוד יותר, גם בשל השפעת תשלומי הביטוח הלאומי. חשוב לציין כי עבור בני זוג עצמאים העובדים בעסק משותף, המוסד לביטוח לאומי מאפשר בדרך כלל חישוב דמי ביטוח בנפרד, בהתאם לחלקם בהכנסה, ואם לא הצהירו, יחושב לכל אחד מהם 50% מההכנסה. עם זאת, שילוב נטל מס ההכנסה והביטוח הלאומי בחישוב מאוחד עלול להטיל קנס כבד על זוגות שבחרו גם לקיים זוגיות וגם לנהל עסק משותף.

חשוב לציין את השוני המהותי בגישה בין רשות המסים לבין המוסד לביטוח לאומי ביחס למעמד בני זוג. בעוד מס הכנסה מבחין באופן מהותי בין נשואים לידועים בציבור, המוסד לביטוח לאומי נוקט בגישה שונה בתכלית. בני זוג שעובדים כעצמאים בעסק משותף, בין אם הם נשואים ובין אם הם ידועים בציבור, נדרשים לשלם דמי ביטוח לאומי בנפרד, בהתאם לחלקם בהכנסות מהעסק. אם לא הצהירו על חלוקת הכנסה, הביטוח הלאומי יחשב לכל אחד מהם 50% מההכנסה. 52% מדמי הביטוח הלאומי ששולמו על ידי עצמאים יכולים להיחשב כהוצאה מוכרת לצורך מס הכנסה, מה שמסייע בהקטנת נטל המס הכולל. שוני זה מדגיש את המורכבות בהבנת ההשלכות הכוללות של המצב המשפחתי על חבויות וזכויות שונות מול רשויות המדינה.

חישוב מס נפרד ומאוחד – סיכום והמלצה מקצועית

הבחירה בין חישוב מס נפרד לבין חישוב מאוחד לבני זוג מהווה סוגיה מורכבת, אשר משלבת פרשנות מדוקדקת של הוראות הפקודה, הבנת החריגים, ויישום נכון של ההלכה התקדימית שנקבעה בעניין מלכיאלי בבית המשפט העליון. מדובר בהחלטה בעלת השלכות כלכליות כבדות משקל, אשר עלולה להוביל, אם לא תתבצע באופן מושכל, לחשיפה לחיובים רטרואקטיביים משמעותיים או לאובדן זכויות מס מהותיות.

ההתמודדות עם הסוגיה מחייבת לא רק שליטה תיאורטית בדין, אלא גם ניסיון מעשי, בקיאות בשינויים רגולטוריים והתעדכנות שוטפת בפסיקה ובהוראות הביצוע העדכניות. כאן בא לידי ביטוי היתרון המובהק של משרדנו: ניסיון של למעלה מ-17 שנים בתחום המיסוי, מומחיות מוכחת בטיפול בתיקי בני זוג, ויכולת לספק פתרונות מיסוי ממוקדים ואפקטיביים.

אנו מקפידים להתעדכן באופן שוטף בכל שינוי חקיקתי, פסיקה תקדימית או הוראת ביצוע, ומתרגמים את המידע המשפטי לפעולות ישימות ומדויקות עבור לקוחותינו. כך אנו מבטיחים תכנון מס מושכל, יציבות רגולטורית וביטחון בקבלת ההחלטות. כשמדובר בעתיד הכלכלי שלכם – אין מקום לפשרות. שילוב של ידע, ניסיון ומקצועיות הוא שמוביל לתוצאה הנכונה ולשקט הנפשי שאתם ראויים לו.