‘שי לחג’ נחשב טובת הנאה כמו כל טובת הנאה הניתנת לעובד במסגרת עבודתו ולכן הוא חייב במס.
עמדת רשות המסים-
“במקרים של רכישה מרוכזת של תלושי שי בידי מעביד, ניתן להתייחס להפרש שבין עלות התלושים לשווי הקניה שלהם, כהנחה מסחרית הניתנת למעביד, ולפיכך אינה נכללת בשווי ההטבה.”
על כן, שווי ההטבה שיש לזקוף לעובד הנו בגובה עלות תווי השי למעסיק, ולא בגובה הערך הנקוב של תווי השי.
שי באמצעות ועד עובדים
במקומות עבודה מסוימים נוהגים העובדים להפריש סכום סמלי ממשכורתם לקופת ועד העובדים שתשמש אותם למטרות שונות וביניהן מימון שי לחגים. במקביל, מפריש גם המעסיק לקופה האמורה סכום מסוים אשר לרוב, נקבע לפי מספר העובדים ובמקרים מסוימים מועבר כסכום גלובלי.
בחוזר מקצועי שפורסם על ידי רשויות המס בעבר בנושא זה נקבע, כי מקום בו השתתפות המעביד נקבעת בגין כל עובד באופן ספציפי, אזי סכום ההשתתפות יחשב כהכנסת עבודה לכל דבר ועניין בידי העובד, לעומת זאת במקום בו השתתפות המעביד הנה כללית, קרי, אינה מחושבת לפי מספר עובדים יש לראותה כהוצאה עודפת בידי המעביד והעובד לא יחויב במס.
שי לעובדים באירועים אישיים או משפחתיים
מתנות בסכום סביר שנותן המעביד לעובדו לרגל אירוע משפחתי או אישי כגון: נישואין, הולדת ילדים בר/בת מצווה וכו’, אין להוסיפן לשכר ואין לחייבן במס כל עוד שוויין עד 210 ש”ח (הסכום תקף לשנת 2019) למתנה הניתנת לא יותר מפעם בשנה. סכום זה מתעדכן בכל שנה על פי תקנה 2(4) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), התשל”ב-1972 (להלן: “התקנות”). יובהר, כי כל סכום העולה על כך מתחייב במס כתוספת לשכר. מהיבט המעביד – הוצאה בעבור מתנה לעובד בגין אירוע אישי כאמור, תותר בניכוי בידי המעביד כפוף למגבלת הסכום שנקבעה בתקנות.
מתנות ללקוחות ולספקים
הדין שונה בנוגע למתנות ללקוחות ולאנשים הנמצאים בקשרי מסחר. כאן אין הבחנה בין שי לחגים ובין מתנה לרגל אירוע משפחתי או אחר. סכום ההוצאה המותרת מוגבל בחישוב שנתי לכל אדם המקבל את המתנה.
על פי התקנות סכום ההוצאה המותרת נקבע לסך של 210 ש”ח לאדם לשנה. מקבל המתנה שאינו שכיר אצל נותנה אינו חייב במס בגינה, ואילו הנותן יכול לרשום אותה כהוצאה, כאמור לעיל.
על פי התקנות יש לציין במסמך את שם המקבל, את הקשר שלו לעסק ואת נסיבות מתן המתנה.
ההגבלות שצוינו חלות גם על גופים ציבוריים ומלכ”רים, ולא רק על עסקים.
כותב המאמר: אמנון בן שושן, רואה חשבון
