הוצאות ביגוד – היבטי מיסוי (מע”מ ומס הכנסה)

לא מעט עצמאיים נחבטים בסוגיית הכרת הוצאות ביגוד בעסק.
לאור השאלות הרבות שעלו בנושא, החלטנו לעשות קצת סדר בנושא.

הוצאות ביגוד לעניין מס הכנסה-

 הגדרת “ביגוד” בתקנות מס הכנסה: בגדים, לרבות נעליים שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:
• ניתן לזהות באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום.
• ע”פ דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד.

הוצאות ביגוד יומיומי בוודאות אינן מוכרות, לעומת זאת הוצאות עבור ביגוד ייחודי שניתן לזהות באופן בולט השתייכות לעיסוק/למקצוע, תוכרנה לצורכי מס הכנסה ע”פ הכלל הבא:

אם לא ניתן להשתמש בביגוד לשימוש פרטי, כמו: ביגוד עם לוגו חברה מוטבע, בגדי אומנים, מדים לעובדי אבטחה, חלוק אחות/רופא, גלימת עו”ד, סרבל טיסה וכד’ אז כל ההוצאה תוכר במלואה.
אם ניתן להשתמש ב”ביגוד” (ע”פ אחד מהתנאים בהגדרה לעיל) גם לשימוש פרטי שלא לצורכי העבודה- אז 80% מההוצאה תוכר.
אם “הביגוד” אינו עונה על הגדרה לעיל- ההוצאה לא תוכר.

הוצאות ביגוד לעניין מע”מ- 

כאשר מדובר בביגוד לצורכי עבודה ועיקר השימוש הוא לצורך עסקי יתאפשר קיזוז של 66% מסכום המע”מ הנקוב בחשבונית.
כאשר מדובר בביגוד לצורכי עבודה ועיקר השימוש הוא לצורך פרטי יתאפשר קיזוז של 25% מסכום המע”מ הנקוב בחשבונית.
אם מדובר בשימוש בביגוד מקצועי ספציפי המיועד באופן ברור לצורכי עסק כמו גלימת עו”ד, ביגוד אומנים, סרבל, קסדה בטיחותית, משקפי מגן וכו’- מע"מ התשומות הגלום בחשבונית ההוצאה יוכר באופן מלא.
ואולם, על הוצאה עבור ביגוד שאינו מקצועי המשמש את העובד לאחר שעות העבודה- לא ניתן לדרוש מע”מ תשומות.

סיכום

בגדי עבודה שלא ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסק או שלא חייבים ללבוש על פי חוק, אינם נחשבים כביגוד מקצועי לצורכי העסק.
הוצאות ביגוד מהסוג הנ"ל לא יוכרו כלל לצורכי מס הכנסה ולצורכי מע"מ יוכרו באופן יחסי כאמור לעיל.

המידע המפורט במאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, ואין הכותב אחראי לתוצאות השימוש בו ואין באמור בו כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.