מיסוי בעת משיכת כספי פנסיה ברילוקיישן והחשיפה לטענת מס יציאה

משיכת כספי פנסיה ברילוקיישן אינה מסתכמת בפנייה טכנית לקופה. במקרים רבים היא מחייבת בחינה מוקדמת של תושבות המס, סוג החיסכון הפנסיוני, מועד המשיכה ואופן המשיכה לצורכי מס. הצורך בבדיקה מתחדד כאשר הכספים נצברו בישראל, הנישום עבר למדינה זרה, והוא מבקש לבצע פדיון מוקדם של כספים צבורים, להבדיל מקבלת קצבה חודשית שוטפת.

הקושי המרכזי אינו מסתכם בשאלה אם הקופה תנכה מס במקור. השאלה המקצועית רחבה יותר: כיצד יש לסווג את התשלום לצורכי מס בישראל, האם מדובר בקצבה חודשית שוטפת או בפדיון מוקדם של כספים צבורים, האם סעיף 87 לפקודת מס הכנסה הוא המסלול הרלוונטי, כיצד משפיע סעיף 89(ג) על היחס בין מסלול פירותי למסלול הוני, והאם רשות המסים עשויה לבחון את תחולת סעיף 100א לפקודה כמס יציאה במועד ניתוק התושבות.

המאמר מציג מסגרת זהירה לבחינת הסיכון, ולא קביעה אחידה שמתאימה לכל מקרה. לכן, נדרש להפריד בין הדין הישראלי, אמנת המס הרלוונטית, הדין הזר והמשמעות המעשית של כל אחת מהשכבות האלה בעת קבלת החלטה על משיכת הכספים.

נכתב על ידי: רו"ח אמנון בן שושן, מומחה למיסוי ישראלי ובינלאומי
עודכן לאחרונה: 05.05.2026
למי מיועד המאמר: ישראלים לקראת רילוקיישן, תושבי חוץ, תושבים לשעבר, ומי שמחזיקים קופות גמל, קרנות פנסיה או ביטוחי מנהלים שנצברו בישראל.
מתי נדרשת בדיקה פרטנית: לפני פדיון מוקדם של כספים צבורים, לפני בקשה לפטור או הקלה מניכוי במקור, לפני הסתמכות על אמנת מס, או כאשר קיימת מחלוקת מול פקיד השומה.

מהי משיכת כספי פנסיה ברילוקיישן ומתי היא יוצרת חשיפת מס

משיכת כספי פנסיה ברילוקיישן עשויה ליצור חשיפת מס כאשר היא משלבת חיסכון פנסיוני שנצבר בישראל, שינוי תושבות, ניכוי במקור ואמנת מס. לפני המשיכה יש לבחון את סוג החיסכון, אופי המשיכה, מועד ניתוק התושבות, מדינת התושבות החדשה, והאם רשות המסים עשויה לבחון את תחולת סעיף 100א לפקודה כמס יציאה.

כאשר כספי הפנסיה נותרים בישראל לאחר המעבר לחו"ל, אין בכך לבדו אירוע מס. המורכבות מתעוררת כאשר מבקשים לבצע פעולה בכספים שנצברו, כגון פדיון מוקדם של כספים צבורים או בקשה לפטור מניכוי מס במקור.

בשלב זה נוצר מפגש בין כמה שכבות מס. הדין הישראלי בוחן את מקור הכספים ואת אופי המשיכה. אמנת המס בוחנת את חלוקת זכות המיסוי בין ישראל לבין מדינת התושבות החדשה. הדין הזר עשוי לבחון אם המשיכה חייבת במס במדינה שאליה עבר הנישום. הקופה עצמה פועלת בדרך כלל לפי חובת ניכוי במקור, ולא לפי ניתוח מלא של הדין הישראלי, האמנה והדין הזר.

לכן, אין לבחון את הסוגיה באמצעות תשובה קצרה של “יש מס יציאה” או “אין מס יציאה”. השאלה הנכונה היא מה בדיוק נמשך, באיזה מועד, באיזה אופן, לפי איזה סעיף בפקודה, והאם לאחר בחינת סעיף 87 יש מקום לדון גם בסעיף 89(ג) ובתחולת סעיף 100א.

טעות נפוצה: לחשוב שעצם המעבר לחו"ל מסדיר את מעמד הכספים הפנסיוניים בישראל. התיקון: מעבר לחו"ל אינו מחליף בחינת תושבות, סיווג המשיכה, ניתוח אמנה, בדיקת ניכוי במקור ופנייה מסודרת לרשות המסים כאשר היא נדרשת.

ההבחנה הראשונה היא בין קצבה חודשית לבין פדיון מוקדם

קצבה חודשית שוטפת ופדיון מוקדם של כספים צבורים אינם אותו אירוע מס. קצבה חודשית נבחנת בדרך כלל כהכנסה שוטפת, ואילו פדיון מוקדם מחייב בדיקה נפרדת של אופי המשיכה, כללי הקופה והוראות פקודת מס הכנסה. לכן, לפני דיון במס יציאה, צריך לסווג תחילה את התשלום.

כאשר הכספים מתקבלים כקצבה חודשית שוטפת, נקודת המוצא שונה מזו של משיכת סכום חד פעמי. קצבה חודשית משקפת בדרך כלל תשלום תקופתי מתוך חיסכון פנסיוני או הסדר פנסיוני, ולכן הדיון בה אינו מתחיל ממנגנון של מכירת נכס הוני. במקרים כאלה יש לבחון את סיווג הקצבה לפי הדין הישראלי, את הוראות האמנה הרלוונטית, ואת הדין במדינת התושבות החדשה.

לעומת זאת, כאשר הנישום מבקש למשוך כספים צבורים בסכום חד פעמי, ובעיקר כאשר מדובר בפדיון מוקדם, מתעוררת שאלה אחרת. כאן יש לבדוק אם המשיכה נעשית בהתאם לכללי הקופה, או שמא מדובר במשיכה שלא כדין. אם המשיכה נבחנת כמשיכה שלא כדין, סעיף 87 לפקודת מס הכנסה עשוי להפוך למסלול המרכזי לניתוח האירוע.

המשמעות המעשית ברורה: מי שמבקש למשוך כספי פנסיה לאחר רילוקיישן אינו יכול להסתפק בבדיקת אמנה כללית. תחילה צריך להבין מהו סוג התשלום: קצבה חודשית שוטפת, פדיון מוקדם של כספים צבורים, או משיכה אחרת שמחייבת בחינה פרטנית מול הוראות הקופה והפקודה.

טעות נפוצה: לחשוב שכל תשלום שמקורו בקופה פנסיונית הוא “פנסיה” במובן זהה לצורכי מס ואמנה. התיקון: קודם מסווגים את התשלום לפי אופי קבלתו, ורק לאחר מכן בוחנים את הדין הישראלי, האמנה והדין הזר.

סעיף 87 לפקודה – משיכה שלא כדין מכספים פנסיוניים

סעיף 87 לפקודת מס הכנסה עוסק בתשלומים שלא כדין מקופת גמל. בשונה ממס רווחי הון, אשר מתמקד בדרך כלל בעליית הערך של נכס, סעיף 87 מתמקד בעצם המשיכה שלא בהתאם לכללים החלים על הקופה.

קרן פנסיה צוברת היא קופת גמל לקצבה. לכן, משיכה מוקדמת מקרן פנסיה צוברת, כאשר היא נעשית בניגוד להוראות סעיף 23 לחוק קופות גמל, נבחנת כתשלום שלא כדין לפי סעיף 87 לפקודה.

כאשר נישום מבקש לבצע פדיון מוקדם של כספים צבורים לאחר רילוקיישן, נקודת המוצא לניתוח אינה סעיף מס יציאה. תחילה יש לבחון את תחולת סעיף 87, ורק לאחר מכן לבדוק אם יש מקום לדון גם בתחולת סעיף 100א לפקודה.

אם סעיף 87 הוא המסלול הרלוונטי, יש לבחון בהמשך כיצד הדבר משפיע על האפשרות להחיל במקביל מסלול הוני לפי סעיף 100א. בנקודה זו מתחבר הדיון לסעיף 89(ג), העוסק במצבים שבהם עשויה להתעורר התנגשות בין מסלול פירותי למסלול הוני, ולשאלה אם נכון לבחון את אותו אירוע גם דרך מנגנון מס היציאה.

טעות נפוצה: לחשוב שפדיון מוקדם של כספים צבורים נבחן כמו מכירה רגילה של נכס הוני. התיקון: תחילה יש לבדוק אם מדובר בתשלום שלא כדין לפי סעיף 87, ורק לאחר מכן לבחון אם יש מקום לדון בתחולת סעיף 100א לפקודה.

סעיף 100א – מס יציאה על נכסים הוניים

סעיף 100א לפקודת מס הכנסה עוסק במנגנון מס יציאה החל בעת ניתוק תושבות. המנגנון מבוסס על מכירה רעיונית של נכסים במועד שינוי התושבות, ולכן הדיון בו שייך בראש ובראשונה לעולם רווחי ההון. מכאן נובעת השאלה אם ניתן להחילו גם על פדיון מוקדם של כספים פנסיוניים.

סעיף 100א לפקודת מס הכנסה נועד להתמודד עם מצב שבו נכס צבר עליית ערך בתקופת התושבות הישראלית, אך מימושו מתבצע לאחר שהנישום חדל להיות תושב ישראל. לכן, מנגנון מס היציאה בנוי על רעיון של מכירה רעיונית ביום שלפני שינוי התושבות.

הבחנה זו חשובה במיוחד במאמר הנוכחי. הדיון בפדיון מוקדם של כספים פנסיוניים אינו מתחיל ממכירה רגילה של נכס הוני, אלא מהשאלה אם המשיכה נכנסת תחילה למסלול ייעודי אחר, ובראשו סעיף 87 לפקודה. רק לאחר סיווג האירוע ניתן לבחון אם יש מקום לדון גם בתחולת סעיף 100א.

מכאן נולדת השאלה המקצועית המרכזית: האם זכות פנסיונית או כספים פנסיוניים שנמשכים בפדיון מוקדם מתאימים למסגרת של “נכס” ו"מכירה" לצורכי סעיף 100א, או שהאירוע נשלט תחילה על ידי סעיף 87. התשובה אינה צריכה להיכתב כקביעה מוחלטת. קיימים טיעונים משמעותיים לכך שפדיון מוקדם אינו משתלב באופן טבעי במנגנון מס היציאה, אך אין להתעלם מהאפשרות שרשות המסים תבקש לבחון את תחולת סעיף 100א במועד ניתוק התושבות.

המשמעות המעשית היא שאין לבצע משיכה ואז לנסות להסדיר את הסיווג בדיעבד. כאשר קיים סיכון שרשות המסים תבחן את תחולת סעיף 100א, יש לנהל את הניתוח מראש, עוד לפני ביצוע המשיכה או לפני הגשת בקשה לפטור או הקלה מניכוי במקור.

טעות נפוצה: לחשוב שמס יציאה חל אוטומטית על כל כסף שנשאר בישראל לאחר רילוקיישן. התיקון: מס יציאה עוסק בנכסים הוניים וברווחי הון, ולכן יש לבחון תחילה אם האירוע מתאים למסלול זה או למסלול אחר בפקודה.

סעיף 89(ג) לפקודה וכלל שובר השוויון בין מסלול פירותי למסלול הוני

פקודת מס הכנסה קובעת היררכיה בין מסלולי חיוב שונים. סעיף 89(ג) יוצר כלל שובר שוויון פנימי: אם אירוע מס עשוי להיות מסווג גם כהכנסה פירותית לפי חלק ב' וגם כרווח הון לפי חלק ה', הסיווג הפירותי גובר. בהקשר של פדיון מוקדם, וככל שסעיף 87 הוא המסלול הרלוונטי, מתעורר קושי מקצועי להחיל במקביל את מנגנון מס היציאה לפי סעיף 100א.

בהקשר של משיכה שלא כדין, סעיף 87 לפקודה קובע הסדר ייעודי לתשלומים שלא כדין מקופת גמל. סעיף זה ממוקם מחוץ לחלק ה' לפקודה, העוסק ברווחי הון. לעומת זאת, סעיף 100א, העוסק במס יציאה, מצוי בחלק ה' לפקודה, כחלק ממנגנון רווחי ההון. ההפרדה הזו אינה מכריעה לבדה את הסוגיה, אך היא מחזקת את הקושי המקצועי בהחלת מסלול הוני על אירוע שנבחן תחילה לפי סעיף 87.

עם זאת, סעיף 87 אינו קובע במפורש כי כל תשלום שלא כדין מקופת גמל הוא הכנסה פירותית לפי חלק ב' לפקודה. לכן סעיף 89(ג) אינו חוסם אוטומטית את תחולת סעיף 100א, אך הוא מחזק את הקושי לראות באותה משיכה גם אירוע של מס יציאה.

כאשר סעיף 87 הוא המסלול הרלוונטי, הדיון אינו זהה למכירה רגילה של נכס הוני. סעיף 87 מתמקד במשיכה שלא בהתאם לכללי הקופה, ואילו סעיף 100א מבוסס על מכירה רעיונית של נכס הוני במועד ניתוק התושבות. לכן, ככל שהמשיכה נבחנת כתשלום שלא כדין לפי סעיף 87, קיים קושי מקצועי לראות באותו אירוע גם מכירה רעיונית של נכס הוני לפי סעיף 100א.

טעות נפוצה: לחשוב שסעיף 89(ג) מבטל את מס היציאה בכל מקרה של פדיון מוקדם. התיקון: סעיף 89(ג) מחזק את הקושי בהחלת סעיף 100א במקביל למסלול ייעודי אחר, אך אינו מבטיח תוצאה ואינו מונע מרשות המסים לבחון את תחולת מס היציאה בהתאם לנסיבות המקרה.

אמנת המס ומס יציאה במשיכת כספי פנסיה

אמנת מס עשויה להשפיע על זכות המיסוי של ישראל, אך היא אינה פותרת לבדה את שאלת סיווג המשיכה. כאשר נישום מבקש פטור או הקלה מניכוי מס בישראל מכוח אמנת מס, רשות המסים עשויה לבחון אם במועד ניתוק התושבות חלה תחולה לסעיף 100א לפקודה.

הפעלת אמנת מס היא שלב מרכזי במקרים של משיכת כספי פנסיה לאחר רילוקיישן. כאשר אדם שהפך לתושב חוץ מבקש לטעון שישראל אינה רשאית למסות את המשיכה, יש לבחון תחילה באיזה סעיף באמנה נכלל התשלום: האם מדובר בקצבה, בהכנסה אחרת, ברווח הון, או בתשלום שאינו מוסדר במפורש באמנה.

הקושי מתחדד כאשר מדובר בפדיון מוקדם של כספים צבורים, ולא בקצבה חודשית שוטפת. במקרה כזה, לא די לומר שהכספים מקורם בפנסיה. יש לבדוק את אופי התשלום, את הדין הישראלי, את הוראות האמנה ואת הדין במדינת התושבות החדשה.

אם הנישום מבקש למנוע ניכוי מס בישראל מכוח האמנה, רשות המסים עשויה לבחון אם קיימת לה עמדת מיסוי אחרת לפי הדין הפנימי בישראל. אחת האפשרויות היא בחינת תחולת סעיף 100א לפקודה במועד ניתוק התושבות, במיוחד כאשר הרשות סבורה שהייתה זכות בעלת אופי הוני שנצברה בתקופת התושבות הישראלית.

עם זאת, גם כאן אין מקום לקביעה אוטומטית. כפי שהוסבר בפרקים הקודמים, כאשר המשיכה נבחנת תחילה כתשלום שלא כדין לפי סעיף 87, וכאשר סעיף 89(ג) מחזק את הדרישה להבחין בין מסלול פירותי למסלול הוני, קיימים קשיים מקצועיים בהעברת אותו אירוע למסלול מס יציאה. לכן, הפעלת אמנת מס אינה רק פעולה טכנית של הצגת אישור תושבות, אלא מהלך שמחייב הכנה מקצועית מראש.

נקודה חשובה נוספת היא שגם אם רשות המסים תבקש לבחון את תחולת סעיף 100א, אין מדובר באותו מנגנון מס של סעיף 87. סעיף 87 עוסק בתשלום שלא כדין מקופת גמל. סעיף 100א, לעומת זאת, עוסק במס יציאה על עליית הערך של נכס הוני עד מועד ניתוק התושבות. לכן גם במצב שבו סעיף 100א עולה לדיון, אין לראות בכך חיוב אוטומטי של 35% על מלוא סכום המשיכה.

טעות נפוצה: לחשוב שאמנת מס מבטלת באופן אוטומטי כל חיוב בישראל. התיקון: אמנת מס עשויה להגביל את זכות המיסוי של ישראל, אך היא אינה מחליפה את הצורך לסווג את המשיכה, לבחון את הדין הישראלי, ולהיערך לעמדת רשות המסים לפני ביצוע הפעולה.

בסיס החיוב: ההבדל בין סעיף 87 למס יציאה

גם כאשר עולה לדיון סעיף 100א, אין מדובר באותו בסיס חיוב של סעיף 87. סעיף 87 עוסק בתשלום שלא כדין מקופת גמל, בעוד שסעיף 100א עוסק במס יציאה על רכיב הוני שנצבר עד מועד ניתוק התושבות.

סעיף 87 מטיל חיוב מס על עצם המשיכה שלא בהתאם לכללי הקופה. לכן, כאשר מדובר במשיכה שלא כדין, בסיס החיוב הוא סכום המשיכה עצמו, ללא הבחנה בין רכיב הקרן לבין רכיב הרווח.

לעומת זאת, סעיף 100א מבוסס על מנגנון שונה. הוא אינו עוסק במשיכה בפועל, אלא במכירה רעיונית של נכס במועד ניתוק התושבות. בהתאם לכך, בסיס החיוב אינו מלוא הסכום שנמשך, אלא השווי שנצבר עד אותו מועד, תוך הבחנה בין רכיב הוני לבין רכיבים אחרים לפי הדין הרלוונטי.

ההבחנה הזו חשובה במיוחד בהקשר של משיכת כספי פנסיה לאחר רילוקיישן. גם אם רשות המסים מבקשת לבחון את תחולת סעיף 100א, אין בכך כדי להפוך את מלוא סכום המשיכה לבסיס לחיוב במס יציאה. מדובר בשני מנגנוני מס שונים, עם בסיסי חיוב שונים, ותכלית שונה.

מכאן נובעת המשמעות המעשית: לא ניתן לערבב בין מס של 35% על משיכה שלא כדין לפי סעיף 87 לבין מס יציאה לפי סעיף 100א. כל אחד מהסעיפים פועל על בסיס אחר, ובוחן היבט שונה של האירוע.

טעות נפוצה: לחשוב שגם אם יחול מס יציאה, הוא יחול על מלוא סכום המשיכה בדומה לסעיף 87.
התיקון: מס יציאה אינו מבוסס על סכום המשיכה, אלא על רכיב הוני שנצבר עד מועד ניתוק התושבות, ולכן בסיס החיוב שונה.