תוכן עניינים:
מיסוי מלגות מחו"ל – פסק דין קרצמר
שאלת חבות מיסוי מלגות מחו"ל עמדה למבחן בפסק דין של בית המשפט העליון .
בתאריך 9.10.2018 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בעניין ע"א 9488/16 פרופסור דוד קרצמר ואח' נ' פקיד שומה ירושלים.
בדעת רוב נקבע בבית המשפט העליון כי המערערים הוזמנו להתארח במוסדות האקדמיים בכובעם כחוקרים באקדמיה, ולא כמעשה אישי המנותק ממשלח ידם בישראל.
מכאן כי קבלת המלגה נבעה ממשלח ידם של המערערים – הכנסה ממקור של משלח יד הנכנס לגדר סעיף 2(1) לפקודה
עד לשנים האחרונות נמנע פקיד השומה ממיסוי מלגות אשר שולמו לאנשי אקדמיה מחוץ לישראל.
שיטת מיסוי מלגות המתקבלות בישראל
שיטת המיסוי הנהוגה בישראל על פי הפקודה חלה רק על הכנסה שניתן לשייך למקור הקבוע בפקודה, מבין הרשימה המנויה בסעיף 2 לפקודה.
העקרונות למיסוי מלגות נקבעו בסעיף 9(29) לפקודה המעניק פטור ממס על "מלגה שניתנת לסטודנט או לחוקר בתקופת לימודיו במוסד לימוד ומחקר", בהתקיים תנאי הפטור הקבועים בסעיף. ואולם, כאשר מדובר על מלגות שניתנו במוסדות בחו"ל, סעיף הפטור אינו חל שכן המוסדות משלמי המלגה אינם מוסדות המצויים במדינת ישראל, ועל כן עולה במקרים אלה השאלה אם המלגה מהווה הכנסה חייבת או שמא מדובר בהכנסה אשר נעדרת מקור, דוגמת מלגה שלא ניתנה תמורה בגינה (כמלגת "הצטיינות"), ודומה במאפייניה למתנה.
העובדות בפסק הדין קרצמר מיסוי מלגות מחו"ל
המערערים, שניים מהם פרופסורים למשפטים ואחד פרופסור להיסטוריה, הם פרופסורים באוניברסיטאות בישראל.
הפרופסורים הוזמנו לשמש כחוקרים אורחים במכוני מחקר באוניברסיטת NYU, במהלך השנים 2009-2010.
כל אחד מהפרופסורים קיבל מלגה, ובמסגרת הדוחות השנתיים המוגשים לרשות המסים דווחו על סכום המלגה כהכנסה פטורה.
פקיד השומה סירב לקבל את הדיווח של הפרופסורים וטען מנגד כי יש לראות את המלגות שקיבלו המערערים כהכנסה חייבת, שמקורה במשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה.
על שומות אלו ערערו המערערים לבית המשפט המחוזי בירושלים, וטענתם המרכזית היא כי המלגה שקיבלו אינה מהווה "הכנסה", הואיל ואין לה "מקור" במסגרת רשימת המקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה. לשיטתם, המלגה ניתנה להם לצורך שהות במכוני המחקר, שמטרתה לקדם את התפתחותם המקצועית בלבד.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שאימץ את עמדת פקיד השומה לפיה יש לראות בסכום ששולם להם הכנסה מעסק או ממשלח יד, החייבת במס.
ההכרעה בעליון מיסוי מלגות מחו"ל
טענות המערערים
המערערים לא השלימו עם קביעת בית המשפט המחוזי ובמסגרת הערעור חזרו וטענו כי לא נתנו כל שירות למוסדות, אשר בתמורה אליו ניתנו הכספים.
המערערים טענו כי הגיעו לניו-יורק לצורך מחקר ופיתוח אישי בלבד, על כן פעילותם במסגרת המכון אינה מהווה משלח יד שבגינו התקבלו הכספים, אלא מדובר בכספים ללא מקור הקבוע בפקודה, אשר אינם חייבים במס. המערערים הוסיפו כי לנוכח הפסיקה בעניין זילברשטיין ומינץ, נדרש כי המקורות המנויים בסעיף 2 לפקודה יהיו מקורות "עסקיים", ובעניינם לא ניתן להצביע על כל שירות עסקי שנתנו למוסדות.
החלטת בית המשפט העליון
בדעת רוב נקבע על ידי שופטי העליון כי המערערים הוזמנו להתארח במוסדות האקדמיים בכובעם כחוקרים באקדמיה, ולא כמעשה אישי המנותק ממשלח ידם בישראל.
מכאן כי קבלת המלגה נבעה ממשלח ידם של המערערים – הכנסה ממקור של משלח יד הנכנס לגדר סעיף 2(1) לפקודה.
לעניין הכנסה ממשלח יד ציין בית המשפט כי ישנם שני תנאים בסיסיים להיותה של הכנסה נובעת ממשלח יד:
התנאי הראשון הוא כישורים, יכולת ומומחיות של הנישום בתחום מסוים; התנאי השני הוא שהנישום עושה שימוש באותם כישורים יכולת ומומחיות לצורך הפקת ההכנסה.
התבסס השופט הנדל על מבחן הזמן ומבחן התמורה, וקבע כי המלגות שקיבלו המערערים ניתנו כצופי פני עתיד, בגין שירותם באוניברסיטה ולא כצופי פני עבר – כפרס על פועלם אשר אינו תלוי בהתחייבות או בדבר אחר. נקבע כי מבחן הזמן מחזק את המסקנה שאין מדובר במלגת-מתנה, אלא בהכנסה בעלת מקור וכי יש קשר הדוק בין קבלת הכספים לבין עיסוקם הרגיל של המערערים כחוקרים באקדמיה.
השופט הנדל פסק כי הכספים שקיבלו המערערים מהמוסדות ניתנו להם במסגרת משלח ידם כחוקרים באקדמיה, ולכן הם מהווים הכנסה חייבת לפי סעיף 2(1) לפקודה.
עוד הוסיף כי אף אם המסקנה הייתה שהכספים לא הופקו במסגרת משלח ידם של המערערים לפי סעיף 2(1), עדיין היה מדובר בהכנסה חייבת לפי סעיף 2(10) ואין מדובר בהכנסה במישור האישי פרטי. השופט קרא הצטרף לדעתו של השופט הנדל, שקבע כי המלגות מהוות הכנסה ממשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה, נוכח מתן תמורה ומדובר במלגות קיום שניתנו למערערים במבט צופה פני עתיד לצורך המשך המחקר ופעילותם של מקבלי המלגה, והמלגות ניתנו למערערים עקב משלח ידם ועיסוקם כחוקרים באקדמיה.
בדעת המיעוט קבע השופט אלרון כי לשיטתו לא ניתן לקבוע כי המלגות מהוות הכנסה מעסק או ממשלח יד, לפי סעיף 2(1) לפקודה, כעמדת פקיד השומה וכי מכתבי ההזמנה ומכתבי מנהל מחלקת השכר תומכים בעמדתם של המערערים, לפיה הם לא נדרשו לספק שירות או תמורה לאוניברסיטה או למכוני המחקר בעבור המלגה, וכי המלגה ניתנה להם לצורך פיתוח מחקרם האישי. לפס"ד קרצמר השלכות רבות על אנשי אקדמיה המבקשים לצאת לשנת שבתון ומחקר במוסדות אקדמיים שונים בחו"ל.
עם זאת, דעת המיעוט הותירה פתח לדיון מעמיק יותר בסוגיה זו, ולא מן הנמנע כי בית המשפט יידרש אליה שוב.
